ריאיון בקהילה: מרום דויטש

ריאיון בקהילה:

מרום דויטש

 

 

 

נתי:
מה קורה מרום?

מרום:
סבבה.
 
נתי:
אם אני אמור לבחור בשבילך קלף / מפלצת או דמות שמייצגת אותך בצורה טובה, אחת, סתם, לצורך ייצוג, מה תבחר?
 
מרום:
פיינפול צ'ויס (Painful Choice)
 
נתי:
מסיבה מסויימת שבא לך להרחיב? או סתם כי מתחשק לך?
 
מרום:
החיים מלאים בבחירות קשות, כל פעולה במשחק היא בחירה שתשפיע על המשך המשחק.
כל פעולה בחיים היא גם כן בסופו של דבר בחירה.
 
נתי:
זה נכון.
אז, ספר לי איך נראה סדר היום הרגיל של מרום?

 
מרום:
בגדול סדר היום שלי לא קבוע, כרגע בבקרים ובצהריים אני משקיע בלמידה ובחיפוש עבודה, לאט לאט, כשהגבלות הקורונה מוסרות אני מגביר קצב, בשעות אחה"צ אני מתפנה לתחביבים כגון פוקימון גו, סרטים וסדרות ואפילו לפעמים קצת מתאמן בקסמים.
 
נתי:
קסמים?
קלפים, מטבעות?
או דברים מורכבים יותר?
 
מרום:
קלפים בעיקר, אבל גם פסיכולוגיה אני אוהב ללמוד.
יש רשימה מאוד של דברים שלמדתי, בעיקרון אני הכי אוהב לקחת דברים פשוטים ולגרום להם להיראות כמורכבים.
כשאני מכין קסם אני בונה אותו בעצמי - מן הסתם אני נותן לו פאן משלי ואספקטים שלי, אבל קוסמים יזהו את הקסם כי הוא נעשה בעבר פשוט אחרת.
אני אוהב בימי הולדת של חברים להכין קסמים בעיקר.
 
נתי:
וואו, להרכיב קסם בעצמך זה נשמע כמו עסק מאוד מסובך, אתה עושה את זה לבד?
 
מרום:
אכן, כבר בערך עשור מתעסק בזה, בעיקר אבל בפאן של הלמידה, פחות ביכולות ביצוע, אני לוקח זה כתחביב בלבד ולא עבור עסקי שעשושים.
המטרה שלי במקור היתה להכיר את כל הקסמים בעולם כדי לדעת איך הם נעשים, הרבה יותרח שוב לי מלדעת לעשות אותם.
בגדול סדר היום שלי לא קבוע, כרגע בבקרים ובצהריים אני משקיע בלמידה ובחיפוש עבודה, לאט לאט שהגבלות הקורונה מוסרות אני מגביר קצב, בשעות אחה"צ אני מתפנה לתחביבים כגון פוקימון גו, סרטים וסדרות ואפילו לפעמים קצת מתאמן בקסמים.
 
נתי:
אם נחזור רגע לזה, איזה תחומים למדת - ואתה מחפש בהם עבודה?
 
מרום:
את התואר שלי סיימתי לפני כבר כ-5 שנים במנהלים עסקים חיפשתי עבודות בתחום והיה קשוח בלי ניסיון, לפני שנתיים התחלתי הסבה להייטק בתחום ה-DBA, סיימתי את הקורס ביום שהחלה הקורונה רשמית(הכל נסגר) ומאז תקוע קצת, אני מלמד את עצמי שפות תיכנות עבור קורות החיים שלי.
אני מחפש כיום עבודה בתחומי ה-DBA ו-QA בעיקר, כדי להכניס דריסת רגל ראשונה בעולם ההייטק
למדתי במהלך הקורס C שארפ ואני מרחיב ידע בג'אווה סקריפט, פייתון ו-MYSQL
 
נתי:
דאמ, מרשים!
ואיזה סדרות וסרטים אתה רואה / ראית במהלך הזמן הפנוי?
 
מרום:
אני מאלו שהחלו לראות משחקי הכס בתוקפת הקורונה. האמת ראיתי הכל, חובב מארול ויצאו להם עכשיו 2 סדרות טובות חייל החורף והפלקון וכמובן וונדהוויז'ן שסדרה מדהימה, כמו גם אני רואה את האנימה החדשה של דיג'ימון חשבתי ממזמן שאנימות זה לא בשבילי אבל היא החלה די סבבה. סרטים? מארוול בעיקר, יצא השבוע מורטאל קומבאט אחרי אני חושב 20+ שנה מאז הקודם, אבל אחכה לראות עם חברים אז בינתיים לא צופה אבל מחכה בקוצר רוח.
 
נתי:
יש למה לחכות אז!
אוקי, עוד קצת על עצמך - תשלים את המשפט: אני הכי מפחד ש_...
 
 
מרום:
אז באופן כללי אף פעם לא מתתי על סופים...
לא של סדרות, בטח לא של החיים, לצערי גם לא של טורנירים חח.
אפילו אם זה סוף שמח. עצם זה שזה נגמר זה לא שמח.
 
נתי:
סוף של דבר רע לא יכול להיות שמח?
 
מרום:
זה ללא ספק נכון.
אבל לרוב הסופים הסופיים ביותר הם טובים ואז עצוב שהם נגמרים.
לדוגמא עצוב היה לוותר על התפקיד של הניהול קהילה, אבל אחרי כל כך הרבה שנים הייתי חייב
קודם כל לעצמי, שנית להישאר בתפקיד הרבה זמן זה אף פעם לא טוב.
 
נתי:
אז לשים לזה סוף במובן מסויים דרש ממך אומץ, זה נכון לומר את זה?
 
מרום:
אכן.
 
נתי:
נלך עכשיו לקצה השני של הסיפור, מה הכניס אותך ליוגיהו?
 
מרום:
הסדרה כמובן!
הייתי עובר מתחום לתחום, לדוגמא לפני כן שיחקתי בייבליד וראיתי כמובן, שזה נגמר החל יוגיהו.
בהתחלה התחלתי לצפות בסדרה ואז באיזשהו משחק גיימבוי במחשב ולבסוף קלפים אמיתיים (כמובן שהראשונים היו מזוייפים כמו אצל כולם כמעט).
 
נתי:
בשביל הרבה מאוד אנשים למשל - הכניסה למשחק הייתה הדרגתית, והם לא היו שם "מההתחלה", כאילו, הם מתישהו גילו שיש משחק תחרותי עמוק יותר ממה שהם מכירים.
יש לך נקודה כזאת?
 
מרום:
לא - אני הייתי ההתחלה של המשחק.
כולנו עלינו מקזואל לתחרותי, האומנם בגלל גיל ההוצאות שלי היו נמוכות יותר מהשחקנים הכבדים אבל הייתי מנצח אותם בעקביות.
כשאני התחלתי לשחק 1900 התקפה היה הדבר. אנחנו מדברים על 2002-2003. מתחילת המשחק.
 
נתי:
ומאז שיחקת באופן רציף, וקבוע, והנחית את הקהילה למשך למעלה מעשור, כן?
 
מרום:
אכן.
הקורונה מה שעצר לי את רצף המשחק הסדיר, עד הקורונה הייתי מגיע קבוע לשבועיים ואירועים גדולים
פחות תקופה של חצי שנה בגלל צבא.
סדר הגודל? תלוי... תקופות הייתי משקיע בלהתאמן לתחרויות לפעמים 8 שעות ביום גם, וזה לא כולל לארגן אותם.
היו לי לא מעט ימים שהייתי מהבוקר עד הלילה רק דואג ליוגיהו אם זה ניהולית ואם זה משחקית.
 
נתי:
יש לך סדר גודל לזרוק ב נטו / ברוטו?
 
מרום:
אניח שלפחות מינימום של 4 שעות ביום למשך 12 שנים.
 
נתי:
וואו.
אהבת מאוד את הקהילה?
או שזה המשחק? או שילוב שלהם.
 
מרום:
אני עדין אוהב את מה שבנינו.
את המשחק אני כבר כמה שנים לא אוהב ואת החברה שמאחריו - הוא תקוע שנות אור מאחרי משחקים אחרים, אם זה מבחינת פרסים ואם זה מבחינת עיצוב. אני אוהב את הקהילה, את המערכת החברתית שנבנתה בארץ.
אני מחכה ליום שקונאמי תיפול וחברה אחרת תיקח על עצמה לעצב ולנהל את המשחק.
 
נתי:
זה מחמם את הלב לשמוע, האמת.
מה אתה הכי אוהב ביוגיהו במובן הקהילתי? מה אתה אוהב כאילו בלשחק (לא בהכרח במשחק)
כי נראה שמאוד אכפת לך מהקהילה.
 
מרום:
האנשים, הארגון, השפיטה, הקטע שאצלנו כמעט ואין רמאויות ואנשים נוטים להיות מאוד ספורטיבים, היחס של רוב החנויות (פחות פריק בשנים האחרונות)...
עד היום מניח שהקורונה תיגמר לגמרי אשמח לחזור להכשיר שופטים כל המצגות קיימות, צריך רק לעדכן אותם זה הרבה תוכן וכלים להכשרת שופטים עתידיים, הרבה יותר מוצלח מהמבחן הכושל של קונאמי שמייצר אנשים שיודעים לסחוב כסאות ושולחנות בעיקר.
 
נתי:
זה מעניין, נשמע ממש שאתה סומך על האנשים, וזה מה שגורם לך לאהוב את האינטרקציה איתם?
אתה טיפוס שסומך על אנשים בקלות?
 
מרום:
למען האמת אני לא סומך על אנשים באופן מלא, אבל אני סומך על עצמי שאעביר מספיק ידע שיוכלו לנצל אותו, הם צריכים לקנות את האמון שלי(זה למה המבחן שלי תמיד ב-30 דרגות מעל של קונאמי).
אני בדיוק ההפך, קשה לי לסמוך על אנשים - אבל אם הגעתי למצב שסומך על מישהו אז נותן לו הכל על עיוור, כאילו יכול להחליף אותי.
לדוגמא לא הרבה יודעים אבל בעבר ניסיתי להעביר את התפקיד שלי לאחרים בקהילה - אבל זה התפקשש ולמזלי עוד לא העברתי סמכויות.
 
נתי:
כל הכבוד על זה.
התאמצת אז הרבה, אני מבין.
מה הדבר האחד הכי גדול שעשית בשביל הקהילה?
 
מרום:
בעיני ההקרבה - אני אתן דוגמא, באליפות 2008 אני שיחקתי אבל הצוות עצמו לא הכיר את כל הנהלים של אפרדק ונאלצת הרבה מאוד פעמים להתערב ולעזור לצוות בניהול.
בסופו של דבר זה משהו שפגע בריכוז שלי, טעויות, תוכנה לא עובדת, מדפסת לא עובדת...
כמעט בכל טורניר בחיים שהייתי היו פאשלות שהיה צריך לכבות שריפה, בתור מנהל קהילה אפילו שלא הייתי חלק מהצוות נקראתי לדגל.
הפסדתי מלא גמרים וטורנירים על שאיבדתי ריכוז, תמיד הייתי צריך לעבוד קשה יותר מאחרים כדי להצליח.
לפני אליפות 2008 אפילו הקרבתי את הניקוד שלי.
הייתי הבן 18 היחידי בקהילה וכדי להיות מארגן צריך חשבון משתמש בן 18, אז נתתי לחבר את החשבון משתמש והוא היה המארגן הקבוע של האירועיים, ואני שיחקתי על שמו.
וזה כמעט פגע בי ביכולת לטוס לאליפות אירופה הראשונה שלי.
 
נתי:
זה נכון מצידי להסיק מהתשובה שלך שבעצם אתה רואה בהקרבה עצמית ערך עליון?
 
מרום:
כן.
היה לי יותר חשוב שתיהיה קהילה מאשר לנצח את הטורנירים.
העדפתי לעצור רגע משחק שלי, ללכת לילד חדש ולהסביר לו למה הקלפים שלו הם מזוייפים ואיך להיזהר בהמשך.
אני גם הקרבתי המון טורנירים כדי לשפוט ולארגן, אני חושב הכי הרבה בארץ (משהו שלא ישבר בחיים).
בדרך כלל בשנה היו בן 6 ל-10 אירועים גדולים והייתי בצוות לפחות בשליש.
משתדל לגוון בתפקידים כדי לא להשתעמם.
 
נתי:
אז נרפה קצת מהקטע הקהילתי ונתמקד בך.
מה ההישג הכי גדול שלך בתחום היוגיהו?

 
מרום:
מבחינת תפקיד - ארגנתי את כל הקהילה בארץ, הבאתי את הטורניר LLDS לארץ שמקום ראשון זכה בו בטיסה (הטיסה היחידה שזכיתי, אשכרה פרס) ועוד טורניר שהפרס היה טיסה ל-YCS שעודד משה ניצח, בנוסף אחרי שנים של נתק התחלנו עם קשר ישיר עם קונאמי, גם ב-2007 היה נתק עם upperdeck וכעס על PMI וגם ב-2010 אחרי שקונאמי השתלטו על היוגיהו מUpperdeck היה צריך לתקשר איתם. בעצם אחד ההישגים הכי קטנים גדולים שלי, ילד בן 15, יושב במשרד חברת ענק(PMI) מול המנכ"לית המפורסמת - יעל ארד, ומצליח לדבר איתה בגובה העיניים. ולא כילד שאכפת לו מהתחביב שלו ודואג לעצמו.
כשחקן - אירופה: טופ 17 באליפות אירופה הראשונה(2008, הפסד לאלוף אירופה ממני ממני טופ 8), ארץ 3 פעמים מקום שני ואלוף LLDS, אני גם מחשיב גם מבחינת הכשרת שחקנים אז תום לקח אליפות ארץ באימון שלי והגיע ל-64 באירופה באותה שנה.
מבחינת אוסף - יש לי את האוסף הירו הכי גדול בארץ או השני הכי גדול בארץ (מי שהתחרה איתי כבר לא מחובר כל כך לקהילה אבל היה חבר טוב שלי פעם)
 
נתי:
אם אני עכשיו תופס אותך בצווארון, וזורק אותך לתוך אנימת יוגיהו, איזה דק אתה משחק?
הירו?
 
מרום:
בדיוק.
כל מי שהכיר אותי ואת הצלצול פלאפון המפורסם שלי (Judai Theme) במשך שנים.
אני מת על הסדרה וספציפית על הארקטייפ, פחות על הניאוס, אבל ההירויים אני מת עליהם, הייתי עורך מלא סרטונים עליהם בזמנו, יוטיוב הורידו בגלל זכויות יוצרים.
 
נתי:
תת-ארקטייפ ספציפי בהירו? או המכלול?
 
מרום:
אלמנטל הירו כמובן.
סטרטוס היה אחד האהובים עלי למרות שלא היה אף פעם בסדרה.
אבל בועות גיבור היסודות (לול), ברקן ,להבטריקס ואביאן.
 
נתי:
כן, אני מסכים, אני מאמין שיש מקום להציג הרבה חברים חדשים לקבוצת קלפי ההירו, עד כדי להרכיב דק שלם חדש.
 
מרום:
בטורנירים לכיף הייתי בא עם שטויות כאלו, לא הייתי מנצח כמובן אבל זה היה מצחיק ומשעשע למדי.
 
נתי:
הרבה אנשים מזדהים עם זה, יוגיהו בשביל הכיף זה נחמד.
יש לך עבר ממש גדול במשחק, וכל הקהילה (הותיקה, או הפעילה) מכירים אותך, זה די בטוח לומר. יש שחקן, או בן-אדם בקהילה שאתה הכי מכבד, או תופס ממנו? שהוא "מרום" בשבילך?
 
מרום:
זו שאלה קשה, מבחינת משחק אני מעריך את היכולת של עידו לנצח בכל מחיר, גם אם לפעמים בשארקינג, אבל המזל+היכולת נפגשו בו.
מבחינת תרומה לקהילה ה-3 שקדמו לי בניהול הטורנירים בראשון היו דושים והתגייסו אחרי כמה חודשים מאז תחילת הטורנירים.
מאז אני ועוד חבר הובלנו, אבל אף פעם לא הערצתי מישהו בקהילה.
אני מכבד את שחק, דן, תום ועידו, אבל לא מעריץ.
 
נתי:
מכבד זה מאוד יפה.
האם יש מישהו בקהילה שמעורר בך אמפתיה, לאו דווקא כבוד? שאתה מאחל להם שיצליחו, אפילו אם אין להם היסטוריה של הישגים.
 
מרום:
אממ נשמע קצת מוזר אבל אני אוהב שילדים מצליחים.
בזמנו תום ושפמן מאוד רציתי שיצליחו אפילו יותר ממני, הם היחידיים שלא אכפת לי להפסיד להם. ובעבר היו עוד כמה שהכשרתי שלא היה לי בעיה להפסיד להם.
 
נתי:
כי זה לראות אנדרדוג, דוד וגוליית.
 
מרום:
לא, לא חושב כי זה אנדרדוג.
תום בגמר מול עידו ממש לא היה אנדרדוג, הוא בא לדרוס את עידו וכך היה.
אני אוהב להכשיר אנשים - אם כשופטים ואם כשחקנים.
 
נתי:
זה גורם לך לרצות לשחק?
 
מרום:
כן, ואני אוהב לראות שהפרוייקטים שלי מצליחים.
באותה אליפות שתום זכה אני שפטתי ביחד עם דן, הייתי מת לשחק שם.
אחד החלומות הכי גדולים שנשארו לי מהמשחק עדין זה לפגוש את שחק בגמר אליפות הארץ.
לדעתי זה גם החלום שלו. עוד לא יצא שנפגשנו שלא ברבע (3 פעמים כבר).
 
נתי:
מה מכניס בך הכי הרבה מוטיבציה? מה גורם לך לרצות ממש לשחק? הכי הכי?
 
מרום:
חברים.
אם חברים משחקים, אם יש פרסים שווים (לא פליימטים, טיסותתתתת) זה נותן הרבה מוטיבציה.
חברים באים אם יש פרסים, אחת הביקורות שלי הכי גדולות על קונאמי זה הפרסים.
בהארטסטון מחלקים אלפי דולרים כפרסים ואצלנו פליימט ואיזה פרומו של סניק.
נשארנו מאחורה בעניין הפרסים.
 
נתי:
הרבה אנשים מסכימים איתך.
אתה חושב שיקרה משהו בנידון?
 
מרום:
רוב החברים שלי עברו להארטסטון בגלל זה, אני לא אוהב את המשחק אז כרגע אני לא משחק כלום תחרותי.
אמרתי, אני חושב שבתחילת הריאיון, שקונאמי יפרשו - יעבירו את השרביט הלאה. אולי יפשטו רגל לא יודע.
גם בפוקימון - המשחק קלפים, פעם המשחק עבר בעלות וזה רק עזר לו.
הפרסים זו לא הביקורת היחידה שלי, אבל זו אחת הכי בעייתיות.
 
נתי:
הבנתי.
מכניקת משחק אהובה? והכי פחות אהובה?
 
מרום:
חשבתי על זה...
חשבתי בעיקר על מכניקות זימון - אבל אדבר על כמה דברים.
בעיקרון הייתי שמח אם יאפסו את המשחק ובגג ישאירו סינקרו ופיוז'ן (כן בלי ריטואל אפילו).
הכי שנואה כמובן זה פנדלום - מי שחשב על זה יש לו מקום עמוק בגיהנום.
לגבי אקסיז ולינק - זה עוזר ליצור יש-מאין, כלומר כשאין כלום - פתאום יש הרבה.
ואני לא אוהב את זה במיוחד.
לגבי מכניקות אחרות - טריביוט סאמון אחת האהובים עלי, קוויק פלי תמיד אהבתי. פספוסי תזמון מוסיף מורכבות למשחק.
 
נתי:
נגיד שהפלאפון שאני עכשיו מחזיק ביד יכול לשלוח הודעה אחת בלבד לטלפון של מרום מלפני 10 שנים, מה אתה כותב שם?
אין הגבלה על אורך טקסט, למרות שחברות של פעם כמו אורנג' כנראה הגבילו ל500 תווים...
 

מרום:
"תתחיל לעשות כסף מזה".
אבל זה משהו שגם הייתי שולח לעצמי 17 שנים אחורה...
לנהל והכל אבל גם להביא מהידע שנצבר הכנסות, לא ממכירת קלפים, מארגון אירועים ומניהול קהילתי.
היו תקופות שהיינו גובים כסף לפורום, לשרת ולכל מיני דברים שהשקענו, אבל בחיים לא לקחתי כסף לכיס שלי.
למרות השעות שהשקעתי, בדיעבד הייתי יכול לייצר מזה הכנסה, זה משהו חשוב לקורות החיים.
 
נתי:
תודה רבה על הזמן שלך מרום, לקינוח דבר אחד אחרון! 
תמכור לי את העט הזה.
 
מרום:
חחח הוא שלך, לא אוהב מכירות, למרות שלמדתי את הנושא, אף פעם לא התחברתי למכירות. מאמין שכל אחד קונה את מה שהוא רוצה, היום העולם נמצא בתרבות חיפוש, אם אתה צריך משהו אתה תמצא אותו, אדם עם מוח רציונלי לא יקנה משהו שידחפו לו הוא יחפש היטב את מה שהוא רוצה.